תפריט
052-640-9925
הנושא של חטיפת ילדים הוא נושא קשה וכואב, שעולה על הפרק לעתים במסגרת סכסוך משמורת בהליך גירושין.
מדובר במצב שבו אחד ההורים לוקח את הילד לחו"ל מבלי לקבל את אישור ההורה השני, ונשאר איתו בחו"ל. הילד לא מוחזר לארץ. נשאלת השאלה מה אפשר לעשות במקרה כזה, מה קובעת אמנת האג וכיצד ניתן להסתייע בעורך דין לצורך השבת הילד החטוף? לפניכם תשובות לשאלות אלו ואחרות.
אמנת האג היא אמנה בין לאומית, שעוסקת בהחזרת ילדים חטופים. מטרתה לתת מענה לבעיה של לקיחת ילד שלא כדין ע"י הורה אחד ואי השבתו למקום מגוריו הקבוע.
המדינות החברות באמנה מתחייבות לסייע זו לזו להשיב את הילד החטוף לארץ מגוריו מלבד כאשר מתקיימים חריגים.
בהתאם לכך, אם ילד נחטף מישראל לחו"ל או מחו"ל לישראל, יתבצע שיתוף פעולה בין הרשויות האחראיות בישראל ובמדינה אליה או ממנה נחטף הילד.
בישראל מיושמת האמנה באמצעות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "חוק אמנת האג", "החוק").
כדי לדעת אילו מדינות חתומות על אמנת האג, ניתן לפנות לאתר האינטרנט של משרד המשפטים, שם יש רשימה של כל המדינות החתומות על האמנה. כך, ניתן לראות האם המדינה אליה נחטף הילד נמצאת ברשימה, ומתוקף חתימתה על האמנה, תהיה מחויבת בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל לצורך איתור הילד החטוף והשבתו לארצו.
במקרה שילד נחטף, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין שמתמחה בדיני משפחה ובחטיפת ילדים. הוא יפעל בהתאם להוראות החוק כדי להשיב את הילד החטוף לארצו.
מטרת החוק היא להבטיח החזרה מידית של ילדים שהורחקו שלא כדין מארצם או לא הוחזרו אליה כמוסכם.
הרציונל העומד מאחורי האמנה הוא לקבוע הסדר חוקי ואחיד בין מדינות במקרים שבהם הורה לוקח איתו באופן חד צדדי ילד ומרחיק אותו ממקום מגוריו הרגיל, מבלי לקבל את הסכמת ההורה השני לכך.
רציונל נוסף שעומד מאחורי האמנה הוא עיקרון ההרתעה – הרתעה מפני ביצוע פעולות חד צדדיות ע"י הורה אחד שעלולות לפגוע בטובת הקטין.
האמנה מתייחסת לשני מונחים: חטיפה ואי החזרה כדין. כאשר מדובר בחטיפה, הכוונה למקרה שבו הילד נלקח למדינה אחרת ללא הסכמת ההורה השני, תוך הפרת זכויות המשמורת של ההורה השני.
לעומת זאת, אי החזרה כדין משמעה, כי הוסכם בין ההורים שהילד ייצא לחו"ל לתקופה מסוימת, אך בתום התקופה ההורה השני הפר את ההסכם ולא החזיר את הילד.
חשוב לציין, כי אמנת האג חלה על קטינים עד גיל 16 בלבד (סעיף 4 לחוק).
אם מדובר בילד בן 18-16, יש לפעול במסלול אחר – לעתור לבג"ץ כדי להשיבו למקום מגוריו הרגיל.
ע"פ החוק (פרק 3) כל אדם, מוסד או גוף שטוען כי ילד הורחק או לא הוחזר תוך הפרת זכויות משמורת, רשאי לפנות אל הרשות המרכזית שבמקום מגוריו הרגיל של הילד או אל הרשות המרכזית של כל מדינה מתקשרת אחרת, בבקשה לסייע להחזרת הילד.
החוק מציין אילו פרטים תכיל הבקשה, ביניהם: תאריך הלידה של הילד, הנימוקים לביסוס תביעת ההורה המבקש את החזרת הילד, העתק מאומת של החלטה או הסכם הנוגעים לעניין.
סעיפים 13-12 לחוק קובעים חריגים לאמנה, כלומר: ישנם מקרים שבהם לא תיושם אמנת האג וילד חטוף לא יוחזר למדינת המוצא.
כאמור, מדינה החתומה על האמנה מחויבת לשתף פעולה עם הרשויות במדינת המוצא ולסייע להשבת הילד החטוף לארצו. אולם, בהתקיים הסייגים המנויים בסעיפים 12 ו-13 לאמנה, המדינה אליה נחטף הילד, לא תהיה מחויבת להשיב את הילד לארצו.
החובה להוכיח כי במקרה נתון מתקיים אחד מהסייגים מוטלת על ההורה שמתנגד להשבת הילד לארץ שבה הוא מתגורר כדרך קבע.
הסייגים לתחולת האמנה הם אלו:
בכל מקרה שבו הורה חושש מאפשרות של חטיפת ילדו, או במקרה שבו מעשה החטיפה כבר בוצע, מומלץ להתייעץ בהקדם האפשרי עם עורך דין שמתמחה בדיני משפחה וחטיפת ילדים, כדי שיוכל לפעול להשבת הילד באופן מידי. לכל החלטה או פסק דין שיינתנו בנושא יש השפעה דרמטית על המגורים של ההורה שילדו נחטף, של הילד כמובן ועל הקשר בין ההורה והילד לאורך שנים.
ההליכים המשפטיים בעניין זה הם מורכבים וסבוכים, יש להכיר היטב את החוק ולפעול במסגרת הזמנים שקובעת אמנת האג.
על כן, פניה לעו"ד שמתמחה בתחום תעלה באופן משמעותי את הסיכויים להצליח בהליך.
*עו"ד דניאל דרוביצקי בעל ניסיון רב בתביעות להחזרת ילדים חטופים, והוא יסייע לכם לשמור על זכויותיכם.
